<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ק"כ</h1>
<h2>דף קלז.</h2>
וי"א אף מילה שלא בזמנה מנא להו ת"ש דתנן קטן נימול לח' לט' לי' לי"א לי"ב לא פחות ולא יותר כיצד כדרכו בשמנה בין השמשות לתשעה ערב שבת בין השמשות לעשרה יום טוב אחר השבת לאחד עשר. ב' ימים טובים של ר"ה לי"ב. אבל שני ימים טובים של גליות דהוא מדרבנן יש מן החכמים שאומרים דהאי תנא בארץ ישראל קאי דליכ' להו שני י"ט אלא בר"ה וה"ה בשני ימים טובים של גליו' דלא דחיא. י"ט שני לגבי מת כחול שויוהו רבנ' ואפילו שני יו"ט של ראש השנה אלמא י"ט שני של ר"ה נמי דרבנן הוא ואפילו הכי לא שרו ליה רבנן גבי מילה שלא בזמנה ואע"ג דמצוה היא משום דכל יומא ויומא זמניה הוא. ויש לבעל הדין לחלוק ולומ' ומה מכחל עינא דאינו מצוה ואינו דוחה לא תעשה שבתורה דוחה יו"ט שני מילה שלא בזמנ' שהיא מצוה ודוחה לא תעשה דצרעת (קל"ב:) אינו דין שדוח' י"ט ב' של גליות ומתני' דוקא נקט שני ימים טובים של ראש השנה דקדושה אחת הן בין לענין ביצה בין לענין מכחל עינא מה שאין כן בשני יו"ט של גליות וכי תימא לאמימר ולנהרדעי דאמרי (ביצה דף ו'. ודף כ"ב) דשתי קדושות בין לענין ביצה בין לענין מכחל עינא דדחי יום טוב שני של ראש השנה ומאי שנא מילה שלא בזמנה דלא דחיא אלא מאי אית לך למימ' שאני מכחל עינא דאפילו ביו"ט ראשון שרי מדאוריתא דהא קי"ל (שם כ"ח) כרבי יהודה דאמר לכם לכל צרכיכם ורבנן הוא דאחמו' שאין מורין כך ביו"ט ראשון שהוא מדאורייתא (ביו"ט אבל) [אבל ביו"ט] שני לא אחמור אבל מילה שלא בזמנה דלא דחיא יו"ט ראשון מדאורייתא כדאמר בעלמא (קל"ג) לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בק"ו בי"ט שני נמי לא דחי אף על גב דאתיא בק"ו ומאמימר ונהרדעי דשני יו"ט של ר"ה ב' קדושות הן ואפילו הכי לא דחיא מילה שלא בזמנה י"ט שני של ר"ה וה"ה ליום טוב שני של גליות ומתניתין לאו דוקא לרבא נמי לאו דוקא יש להשיב ולומר דלנהרדעי ואמימר מתניתין נמי דוקא ומתניתין בזמן שבאו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש איירי אי נמי הכא במאי עסקינן כגון שנשתהו העדים ולא באו ביום שלשי' דבכה"ג נוהגין אותו היום קדש (ביצה ה'.) ולמחר קדש בין בזמן שבית המקדש קיים בין בזמן שאין ב"ה קיים ויו"ט שני כגון זה דאורייתא הוא וחשבונו מיום שני הוא ומשום הכי לא דחינן ליה מקמי מילה שלא בזמנה ולא מקמי מת. אבל האידנא דלא מקדשי עפ"י הראיה אי נמי בזמן שמקדשין על פי הראיה ונוהגים מספק ב' ימים יום שני דרבנן הוא שהרי התקין רבן יוחנן בן זכאי (שם) שיהיו מקבלין עדות החדש כל היום כלו וחשבונו מיום הראשון הוא ולמחר קדש ולשמא באו עדים ממחרת יום שלשים ליכא למיחש דלא שכיח הרי מימות עזרא ואילך לא שכיח אלול מעובר (ביצה ו'.) הלכך מילה שלא בזמנה דוחה אפילו יו"ט שני של ר"ה ולא גרע ממכחל עינא לנהרדעי ולאמימר דאמרי שתי קדושות הן ולרבא יש לומר אפילו האידנא [לא] דחיא מילה שלא בזמנה י"ט של ר"ה משום דקדושה אחת הן לכל דבר חוץ ממת אבל יו"ט שני של גליות הכי נמי דמילה שלא בזמנה דוחה אותו דלא גרעה מילה שלא בזמנה ממכחל עינא ולעולם מתניתין דוקא נקט שני י"ט של ר"ה דהא מילה שלא בזמנה [דוחה י"ט שני של גליות] ואפילו לרבא מק"ו ומה מת שאין קבורתו דוחה י"ט ראשון ואפילו ליכא עממין ואפילו מת מצוה שדוחה פסח ומילה דוחה י"ט שני מילה שדוחה בזמנה י"ט א' אינו דין שתדחה י"ט ב' שלא בזמנה. ועוד ק"ו ומה קבור' מ"מ דאף דאפשר בעממין דחיא י"ט ב' ואע"ג דלא אישתהי מילה שלא בזמנה דלא אפשר בעממין אינו דין שתדחה י"ט שני וכי תימא שאני מילה דאפשר למחר קבורת מת מצוה נמי אפשר למחר אלא שהויי מצוה לא שהינן ליה ועבדינן ע"י ישראל ואע"ג דאפשר בעממין כיון די"ט שני דרבנן הכי נמי שהויי מצוה לא משהינן ומהלינן ליה בי"ט שני שהוא מדרבנן.
